לכל אדם יש את הדרך המיוחדת שלו/ה 'להיות' בעולם. לכל אחד יש משמעות שונה למושג "לחיות".
תפיסת העולם של האדם משפיע על התפקוד ועל דרך ההתנהלות שלו בסיטואציות מסוימות. האופן שבו אנשים מתמודדים עם אתגרי החיים חושפים את אישיותו וקווי אופיו של האדם.
ניתן למצוא היגיון רב בדרך בה אדם פועל אדם בעולם ובאופן בו הוא מקבל החלטות. ככל שהתבנית דרכה מתבוננים על העולם צרה יותר - כך למעשה מצמצמים את מגוון האפשרויות העומדות לבחירה. מאידך גיסא, ככל שמרחיבים את טווח הראייה על המציאות כך ניתן להבחין ביותר אפשרויות להתמודד עם המציאות.
המציאות האנושית רווית אתגרים וקשיים המלווים בלחצים ומתחים. תחושות של חוסר אונים והיעדר מסוגלות עשויה לחזק הרגשת בדידות, ניכור, חוסר אותנטיות ופגיעה בהערכה עצמית של האדם. אלו עלולים לגרום לאובדן תחושת משמעות וערך לחיים.
הנחת העבודה בטיפול האקזיסטנציאליסטי הינה שהידע המקצועי של המטפל, והתיאוריות עליהן נשען המטפל, חשובים לאין שיעור אך הם לבדם אינם מספיקים. לצידם, חייב המטפל לקחת אותם בעירבון מוגבל ולהיות פתוח לחוויה האישית של כל אדם ואדם. דיאלוג פתוח ומאפשר חושף את האופן בו האדם מתבונן על המציאות. כך ניתן לבחון את הבחירה החופשית, האותנטיות ומידת האחריות שאדם מממש בחייו. מציאת אפשרויות חדשות בהסתכלות על המצב הקיים תרחיב את הפרספקטיבה, אותה ראיית עומק שדרכה אדם בוחן את המציאות.
איך מוצאים משמעות בחיים?
הבחנה בכוחות הנפשיים הטמונים באדם וציון נקודות חיוביות בדרכו של אדם מסייעות במציאת משמעות בחיים. על ידי שיקוף, תמיכה ומתן חיזוקים חיוביים ניתן למצוא 'עוגנים' בעלי ערך בחייו של אדם. כך למעשה ניתן לצאת מתחושת ה"תקיעות" בחיים, להפחית את המועקות הנפשיות והסבל האנושי ולנוע קדימה בעוצמה ובנחישות.
ההכרה בסופיות של החיים קשה ומאכזבת אך עם זאת מכניסה משמעות עמוקה לחיינו. הלידה שלנו, העובדה שנזרקנו אל העולם מבלי שבחרנו בכך מאלצת אותנו להתעמת עם הסופיות של החיים. המפגש הריאלי עם המציאות פוקחת את עינינו, מכריחה אותנו להכיר במציאות החולפת שאינה חוזרת על עצמה. אנחנו לא בלתי מנוצחים אך יש לנו תקווה.
"מי שיש לו 'איזה למה' שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך" (פרידריך וילהלם ניטשה)
הביטחון שלנו בעצם הקיום שלנו מכניס לחיינו תקווה. ההתמודדות עם האכזבה וחוסר האונים נעוצה בשאלה לשם מה אנחנו כאן.